פסק-דין בתיק ה"פ 8142-09

1.       לפניי בקשתו של המשיב 1, ארקדי גאידמק (להלן: גאידמק), לעיכוב ההליכים בתובענה שבכותרת לפי סעיף 6 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות), או לסילוקה על הסף (להלן: הבקשה לסילוק על הסף). לחילופין, מתבקש בית המשפט לקבוע כי תובענה זו אינה מתאימה להתברר במסגרת הליך של המרצת פתיחה. נוסף על כך, הגיש גאידמק בקשה לחייב את המבקשים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו.

2.       המדובר בתובענה לקבלת הסעדים הבאים: מתן חשבונות ואפשרות לעיין במסמכי המשיבה 2 - חברת אבלון אינווסטמנטס לימיטד (להלן: החברה או החברה המשותפת), בדוחותיה הכספיים ובמסמכי חשבונות הבנק שלה; מתן צווים שיאסרו על גאידמק לעשות כל פעולה או דיספוזיציה בקשר לכספים השניים והשלישיים כהגדרתם בתובענה, לעשות כל פעולה בשם החברה או בכספיה, או לעשות כל שימוש נוסף בייפויי כוח שניתנו לו על ידי מנכ"לית החברה; מתן צו המצהיר, כי ייפויי הכוח הנ"ל הונפקו במרמה וכי לצורך חיובה של החברה לכל דבר וענין נדרשות חתימותיהם של גאידמק, ויטאלי מלקין ופייר פלקונה גם יחד; וכן מתן כל סעד או תרופה להסרת הקיפוח או הפגיעה במבקשים כבעלי מניותיה של החברה. בנוסף, מתבקש בית המשפט להתיר למבקשים לפצל את סעדיהם, כך שבהמשך לקבלת החשבונות ולעיון במסמכי החברה יוכלו להגיש, במידת הצורך, אף תביעה כספית.

          על פי האמור בתובענה, גאידמק והמבקשים - ויטאלי מלקין (להלן: מלקין) ואוטווה אינווסטמנטס לימיטד (להלן: חברת אוטווה או אוטווה) - הם בעלי המניות בחברה המשותפת. מלקין הוא אזרח ישראלי המתגורר ברוסיה ומשמש שם סנטור ויו"ר הדומא, שהוא הבית העליון בפרלמנט הרוסי. חברת אוטווה היא "חברת חוץ" לפי ההגדרה שבסעיף 1 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות), שהתאגדה באיי הבתולה הבריטיים, והיא מיוצגת בתובענה זו לכל דבר וענין על ידי פייר פלקונה (להלן: פלקונה), בעל דרכון צרפתי. בתובענה נאמר, כי ביום 12.11.96 הקימו גאידמק וחברת אוטווה, באמצעות פלקונה, את החברה המשותפת, בחלקים שווים. החברה המשותפת אף היא "חברת חוץ" כאמור לעיל, שמקום התאגדותה באיי מאן. גאידמק ופלקונה הקימו את החברה המשותפת לצורך ביצוע עסקה כלכלית אחת, הבאה לביטוי במערכת של הסכמים שנחתמו בין הצדדים לה, והיא רכישה מהפדרציה הרוסית (להלן: רוסיה) של חובה של רפובליקת אנגולה (להלן: אנגולה) כלפיה (להלן: החוב), תמורת ניכיון החוב (יצוין, כי על פי האמור בתובענה, אנגולה הסמיכה את סננגול - חברת הנפט הלאומית האנגולית (להלן: סננגול) - לייצגה ולפעול בשמה במסגרת עסקה זו). החוב - בגובה למעלה מ-1.5 מיליארד דולר ארה"ב - גלום ב-31 שטרי חוב שהנפיקה אנגולה לרוסיה, ע"ס 48.39 מליון דולר כל אחד (להלן: שטרי החוב). רוסיה הנפיקה 31 כתבי סילוק ("repayment certificates") למסירה כנגד פירעונם של שטרי החוב. ביום 20.12.99 הצטרף מלקין כשותף ברבע ממניות החברה - גאידמק וחברת אוטווה, שהחזיקו במניות החברה בחלקים שווים, העבירו למלקין כל אחד 12.5% ממניות החברה, כך שנותרו בבעלות כל אחד מהם 37.5% מן המניות. באותו יום נחתמו בין גאידמק ובין מלקין שלושה הסכמים - הסכם מכר מניות (Purchase Agreement), זיכרון דברים (Memorandum of Understanding) והסכם כלכלי (Financial Agreement) (להלן: ההסכמים) - לפיהם רכש מלקין מגאידמק רבע ממניות החברה בתנאים המפורטים בהסכמים. ואולם, בפועל, כאמור, בוצעה ההעברה למלקין של 25% ממניות החברה על ידי גאידמק וחברת אוטווה גם יחד בחלקים שווים.

          על פי הטענה, פדיון 16 שטרי החוב הראשונים התנהל כשורה וכמוסכם, והרווחים שהפיקה החברה מפירעונם חולקו בין בעלי מניותיה בהתאם לחלקיהם בה (הכספים שהתקבלו בחברה עבור 16 שטרי החוב הראשונים מכונים בתובענה "הכספים הראשונים"). כך, רווחי החברה מפדיונם של שבעת שטרי החוב הראשונים, שנפרעו לפני הצטרפותו של מלקין לחברה, חולקו בין פלקונה וגאידמק בחלקים שווים; והרווחים מפדיונם של תשעה שטרות נוספים, שנפרעו לאחר מכן, חולקו בין מלקין, פלקונה וגאידמק בהתאם לשיעורי אחזקותיהם - 25% למלקין ו-37.5% לפלקונה ולגאידמק כל אחד.

ואולם, טוענים המבקשים, ביחס ל-15 שטרי החוב הנותרים פעל גאידמק לבדו, ללא ידיעתם של שותפיו. לטענת המבקשים, גאידמק קיבל מאנגולה 618 מיליון דולר בעד 15 שטרי החוב (סך זה מכונה בתובענה "הכספים השניים"), אך פדה מרוסיה שבעה מהם בלבד תמורת סך של 130 מיליון דולר. את הרווחים מפדיונם של שטרי החוב הנ"ל ואת הכספים שקיבל מאנגולה תמורת שמונת שטרי החוב הנותרים - השייכים לחברה - גרף גאידמק לעצמו. עוד על פי התובענה, כנגד קבלת ערכם של 15 שטרי החוב האחרונים מאנגולה המציא לה גאידמק בשם החברה "הצהרת שחרור חוב" (Debit Release Declaration) ו-"הצהרת פדיון" (Declaration of Remittance) - שתיהן נושאות את התאריך 20.7.04 - המשחררות את אנגולה מכל חובותיה כלפי רוסיה ומאשרות את סילוקו המלא של החוב על ידה. כאשר רוסיה ואנגולה גילו, כי גאידמק קיבל מאנגולה את הכספים לכיסוי יתרת החוב כולה, אך פדה מרוסיה רק שבעה מ-15 שטרי החוב הנותרים, הגיעו רוסיה, אנגולה וגאידמק - בשם החברה - להסכם, לפיו אנגולה תשלם לרוסיה סך של 387 מיליון דולר עבור שמונת שטרי החוב הנותרים (סך זה מכונה בתובענה "הכספים השלישיים"), והחברה תשיב לאנגולה 206 מיליון דולר מתוכם.

          המבקשים טוענים, כי בביצוע מזימתו הסתייע גאידמק בג'ואל ממן, מנכ"לית החברה (להלן: ממן), ובבעלה גד בוקובזה. לדבריהם, ממן מתגוררת בלוקסמבורג וכן בקיסריה, בשכנות לגאידמק, והיא אשת סודו ואמונו ומשמשת יועצת המס ורואת החשבון שלו. על פי הטענה, גאידמק הנחה את אנגולה להעביר את הכספים תמורת 15 שטרי החוב האחרונים לחשבון בנק אחר מזה שהוסכם עליו, תוך שימוש בשלושה יפויי כוח מוגבלים בזמן, שבהם ציידה אותו ממן ואשר אפשרו לו לפעול בשם החברה ולחייבה. את הכספים שהתקבלו העביר גאידמק לקרנות offshore (מחוץ לגבולות המדינה) שבבעלותו בלוקסמבורג, שהקימה עבורו ממן, תוך הסתייעות בחברת פועלים שירותי נאמנות בע"מ (להלן: פועלים) ובמורשי חתימה ישראליים (תא"ל (מיל') אבי דגן וזאב זכרין). על פי התובענה, ביום 1.12.00 עוכב פלקונה בצרפת לחקירה בקשר עם עסקיו באנגולה ונאלץ להישאר עקב כך בצרפת עד לחודש ספטמבר 2003. החקירה התנהלה אף נגד גאידמק בחשד למעורבותו בעסקאות המדוברות, ובמסגרת זו הוצא נגדו צו מעצר בינלאומי שעודנו תלוי ועומד (בתגובתה של חברת אוטווה לבקשה לסילוק על הסף נאמר שפלקונה וגאידמק הורשעו בפלילים בעקבות חקירה זו והושתו עליהם עונשי מאסר וקנסות). החקירה בצרפת הובילה לפתיחת חקירה נוספת נגד פלקונה וגאידמק בז'נבה (שוויץ) בחשד להלבנת הון. חקירה זו הובילה להקפאת שטרי החוב שהוחזקו בחשבון בבנק USB בז'נבה, ואלה שוחררו בהחלטה שיפוטית רק ביום 29.10.03. לטענת המבקשים, גאידמק ניצל את שהייתו של פלקונה בצרפת במסגרת החקירה שהתנהלה שם לשם הברחת כספי החברה כפי שמתואר ללא ידיעתו של פלקונה. עוד נאמר, כי הכספים שהבריח גאידמק לקרנות שבבעלותו בלוקסמבורג עוקלו על ידי ממשלת לוקסמבורג במסגרת בקשה לסיוע בענין פלילי ("Request for Assistance in a Criminal Matter") שהפנה אליה משרד המשפטים הישראלי כחלק מחקירה פלילית נגד גאידמק בחשד להונאה ולהלבנת כספים. גאידמק עשה מאמצים לשחרר את הכספים, אך אין זה ברור מן התובענה האם עלה הדבר בידיו. לסיכום טוענים המבקשים, כי במעשיו המתוארים רוקן גאידמק את החברה מנכסיה והותיר את מניותיהם חסרות ערך. פניותיהם לגאידמק ולממן באמצעות עורכי דינם לא זכו למענה. עוד נאמר, כי בידי ב"כ המבקשים ניירות עמדה שהכין גאידמק עבור נשיא אנגולה, שעותק מהם מסר לב"כ המבקשים בפגישות שקיים עמו. בניירות אלה מתאר גאידמק את השתלשלות העניינים מאז הוקמה החברה, מפרט אודות הכספים שקיבל מאנגולה לפדיון השטרות ומה שעשה בהם, וכן מסביר מדוע לשיטתו אינו חייב לשותפיו דבר. לטענת המבקשים, מהווים מסמכים אלה הודאת בעל דין בדבר העובדות הנטענות בתובענה.

          המבקשים טוענים, כי מעשיו המתוארים של גאידמק מהווים הפרה של הוראות חוק החברות; חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; ופקודת הנזיקין [נוסח חדש]. לטענתם, יש במעשיו של גאידמק משום קיפוחם כבעלי מניות החברה וכדי להפר את זכויותיהם ואת חובותיו כלפיהם כבעל מניות וכנושא משרה בחברה, ובכלל זה את חובת האמונים, חובת ההגינות ותום הלב וחובת הזהירות החלות עליו לפי חוק החברות. עוד לטענתם, מהווים מעשים אלה הפרת ההסכמים שבין הצדדים וקיום חוזה שלא בתום לב.

החברה לא התגוננה כנגד התובענה, וביום 27.12.09 ניתן נגדה פסק דין בהיעדר הגנה (השופט פרקש), לבקשת ב"כ המבקשים.

3.       גאידמק, כאמור, הגיש בקשה לסילוק התובענה נגדו על הסף, ובה הוא טוען כי יש לעכב את ההליכים בתובענה לפי סעיף 6 לחוק הבוררות או להורות על מחיקתה על הסף. לחילופין, נטען, כי למצער יש להורות על בירורה של התובענה בהליך של תביעה רגילה.

          לטענת גאידמק, התובענה מבוססת על ההסכמים, אשר כוללים שלושתם תניית שיפוט ייחודית לפיה כל סכסוך בקשר עם ההסכמים יידון על פי הוראות ה-"Concordat sur L'Arbitrage" השוויצרי בבוררות שתיערך בלוזאן שבשוויץ, ועל פי הדין השוויצרי. נטען, כי לפי סעיף 6 לחוק הבוררות, כאשר מוגשת תובענה שעניינה בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וחלה על הבוררות אמנה בינלאומית שישראל צד לה הכוללת הוראות בדבר עיכוב הליכים, חייב בית המשפט לעכב את הדיון בתובענה מכוח סמכותו לפי סעיף 5 לחוק הבוררות בהתאם ובכפוף להוראות האמנה הרלוונטיות. במקרה שלפנינו, חלה על הבוררות לפי ההסכמים אמנת ניו יורק שישראל צד לה, וכל התנאים הקבועים בה לעיכוב ההליכים בתובענה מתקיימים. לפיכך, נאמר, יש להורות על עיכוב ההליכים בתובענה. בנוסף ולשם הזהירות נטען, כי הלכה היא שגם כאשר קיים בהסכם סעיף שיפוט זר שלא חלה עליו אמנה בינלאומית, ככלל יכבד בית המשפט את רצון הצדדים ויעכב את ההליכים בתובענה.

          לחילופין נטען, כי דינה של התובענה להימחק על הסף מן הטעמים הבאים: האחד, כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לבירור התובענה, וזאת הן לפי מבחן מירב הזיקות והן משיקולי יעילות. לטענת גאידמק, אין כל זיקה בין הענין נושא התובענה לבין ישראל. זאת, לנוכח תניית השיפוט הזר הכלולה בהסכמים וקובעת פורום טבעי אחר לבירור הסכסוך, וכן לנוכח הדין החל, אזרחותם ומקום מושבם של רוב הצדדים המעורבים, כמו גם מקום התאגדותן של החברות שהן צד לתובענה, מקום התרחשות האירועים המתוארים בתובענה ועוד. בהקשר זה נטען, כי בניגוד לאמור בתובענה, לא ייתכן שמלקין הוא אזרח ישראלי, מאחר שהדין הרוסי אוסר על חברי פרלמנט רוסיים להיות בעלי אזרחות נוספת, פרט לאזרחותם הרוסית; השני, כי התובענה אינה נתמכת בתצהיר ערוך כדין, הנדרש על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), כתנאי להגשתה. על פי הטענה, להמרצת הפתיחה צורפו שני מסמכים שכונו "תצהירים". מסמכים אלה נחתמו, על פי האמור בהם - האחד על ידי מלקין והשני על ידי פלקונה - בחו"ל, שלא בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל כנדרש, ולפיכך אינם יכולים לשמש תצהיר לתמיכה בתובענה; השלישי, כי אפילו היו ה"תצהירים" שצורפו ערוכים כדין, הם כוללים עובדות נטענות רבות, המהוות בסיס לתובענה, שה"מצהירים" אינם יכולים להעיד עליהם מידיעה אישית; הרביעי, כי מדובר למעשה בתביעה כספית בגובה מאות מיליוני דולרים שהוגשה במסווה של תובענה לסעד הצהרתי על מנת להתחמק מתשלום האגרה הנדרשת. נטען, כי מדובר בפיצול סעדים מיותר שיוביל בהכרח לכפל תביעות, וכי על פי ההלכה במקרה כזה לא יידרש בית המשפט לתובענה ועל המבקשים לעתור כבר עתה לקבלת מלוא הסעד הכספי שאליו הם חותרים; החמישי, כי למבקשים אין כל עילת תביעה אישית נגד המשיבים או יריבות עימם ומדובר למעשה בתביעה נגזרת, בשם החברה, שהוגשה מקום שהדין הישראלי אינו חל (אלא הדין של איי מאן), ואף אילו היה חל - ללא קבלת רשות מבית המשפט כנדרש; השישי, כי הן מלקין והן פלקונה חתמו על כתבי ויתור (שהעתקיהם צורפו לבקשה), המאשרים כי אין להם כל טענה, תביעה או דרישה כלפי גאידמק בעניינים נושא התובענה. לדברי ב"כ גאידמק, הסתרת קיומם של כתבי ויתור אלה מבית המשפט מהווה כשלעצמה עילה לסילוקה של התובענה על הסף; השביעי, כי אין כל יריבות בין חברת אוטווה ובין גאידמק, ואין לחברת אוטווה כל עילת תביעה נגדו. לדברי ב"כ גאידמק, לתובענה לא צורפה כל אסמכתא המעידה על קשר כלשהו בין השניים; השמיני, כי הטענות השונות לגזילת כספים שעליהן מבוססת התובענה מתייחסות כולן לאירועים שאירעו לפני שנת 2002, ומכאן שהתובענה שהוגשה ביום 22.3.09 התיישנה.

          לחילופי חילופין טוען גאידמק, כי תובענה זו אינה מתאימה להתברר כהמרצת פתיחה, וכי יש להעבירה לפסים של תביעה רגילה. זאת, בשל מורכבותה, בשל הצורך לשמוע עדים בסוגיות מסובכות, בשל הצורך בגילוי מסמכים, ולנוכח זכותו של גאידמק להגיש נגד מלקין ונגד פלקונה תביעה שכנגד על סך מאות מיליוני דולרים "בגין עניינים חמורים ביותר".

4.       בהמשך לבקשות שהגיש גאידמק לסלק את התובענה נגדו על הסף ולחייב את המבקשים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, ביקש מלקין (המבקש 1) למחוק את התובענה שהגיש ללא צו להוצאות. בהחלטה מיום 30.3.11 נעתר בית המשפט (השופט פרקש) לבקשה והתובענה שהגיש מלקין נמחקה.

5.       חברת אוטווה (המבקשת 2) הגיבה לבקשה לסילוק על הסף.

לטענה כי יש לעכב את ההליכים בתובענה בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק הבוררות השיבה אוטווה, כי סעיפי הבוררות בהסכמים מתייחסים למלקין בלבד, שכבר אינו צד להליך, ואילו היא או פלקונה נציגה אינם חתומים עליהם. בנוסף נטען, כי סעיפי הבוררות בהסכמים אינם ייחודיים ואינם שוללים את סמכותו של בית משפט בישראל, וכי בוררות אינה מיועדת לדיון "בטענות מעין אלה בגין חשבונות, דו"חות, והסרת קיפוח" או בתביעה נגד נושאי משרה בחברה.

חברת אוטווה התייחסה גם לטעמים שהעלה גאידמק לסילוקה של התובענה על הסף. אשר לטענה בדבר פורום לא נאות, טוען ב"כ אוטווה כי לתובענה זיקה לישראל, שכן גאידמק הוא אזרח ישראלי המתגורר בישראל מאז סוף שנת 2000 ואף לקח חלק בפעילות פוליטית בישראל. כך נטען גם, כי לצורך העברות הכספים שביצע, הסתייע גאידמק במורשי חתימה ישראליים ובפועלים, שהיא חברה ישראלית, וביצע את פעולותיו בעיקר מישראל. בנוסף נטען, כי הנטל על גאידמק להצביע מהו הפורום הנאות לבירור התובענה וכי הוא לא עשה כן. על פי הטענה, אין כל משמעות לניהול ההליך באיי הבתולה הבריטיים, מקום התאגדותה של חברת אוטווה, שכן מדינה זו אינה חתומה על הסכם לאכיפת פסקי דין עם אף מדינה אחרת בעולם. עוד נטען, כי אין כל תכלית בהעברת הדיון בתביעה למדינה אחרת כלשהי פרט לישראל גם מהסיבה שנגד גאידמק תלוי ועומד צו מאסר בינלאומי שהוצא על ידי ממשלת צרפת בגין הרשעתו בפלילים, והוא אינו יוצא את הארץ מחשש שייעצר וייאלץ לרצות עונש מאסר בכלא כפי שריצה פלקונה שותפו. אשר לקושי בהבאת העדים הנדרשים לבירור התובענה לישראל נאמר, כי המדובר בעדים ממקומות רבים בעולם ויקשה באותה מידה להביאם אף לכל מדינה אחרת.

בהתייחס לטענה, לפיה התובענה אינה נתמכת בתצהיר ערוך כדין - דרישה המהווה תנאי להגשתה - נאמר כי המדובר בטענה פורמליסטית בלבד, שכן תצהירו של פלקונה נחתם בנוכחות ב"כ אוטווה, עו"ד שמואל דוד קספר, ולאחר שהוזהר על ידו בזמן אמת, באמצעות שיחת Skype, כפי שנוהג בית המשפט לגבות עדות מעדים הנמצאים בחו"ל באמצעות שיחת וידאו. לדברי ב"כ אוטווה, פלקונה חתם על התצהיר בהיותו בבייג'ין, רחוק מאוד משגרירות ישראלית נגישה, ולכן לא יכול היה לחתום עליו בדרך המקובלת. נטען, כי "מאז [עריכת ה"תצהיר"] היה במאסר בצרפת במשך כשנתיים, והשתחרר רק בסוף חודש אפריל 2011". ב"כ אוטווה הוסיף, כי מרשתו "מצהירה שמר פלקונה יגיע לישראל בעצמו כדי לחתום על התצהיר סמוך למועד הדיון הראשון בהמרצת הפתיחה, ולאשרר אותו", וכי אם בית המשפט ימצא שהתצהיר פגום הוא מתבקש לאפשר את תיקונו בעת הדיון בהליך מכוח סמכותו לפי תקנה 524 לתקנות. עוד נאמר, כי גאידמק עצמו הגיש את בקשתו ללא תצהיר תומך כנדרש, וזאת על מנת להימנע ממתן גרסה עובדתית משלו במענה לטענות נגדו.

לדברי ב"כ אוטווה, הטענה כי למעשה מהווה התובענה תביעה כספית בכסות של תובענה לסעד הצהרתי היא "טענה רגילה בפי אנשים המנסים לסרב להמציא מסמכים ... בפרט שמדובר בסכומים גדולים והחיוב לשלם אגרה, עוד בטרם יתברר האם ישנם חיובים לשלם, יכול למוטט את האפשרות להגשת תביעה". ב"כ אוטווה שב ומדגיש, כי התובענה אינה כוללת כל דרישה לתשלום כספים, אף לא ברמז. אמנם התובענה מפרטת סכומים שהועברו לסברתה בין הצדדים השונים לעסקה, "אך אין די בהעברת כספים כדי לזקוף חובת תשלום לבעלי המניות בחברה".